האופנוע חולה

   סיכום קצר של ארועי התקלה והתיקון

האופנוע שלי חטף פתאום צינון והתחיל לרעוד, קוראים לזה בשפה המקצועית וויבראציות. הויבראציות לא הורגשו כלל בחצי השנה הראשונה והתחילו להם לפתע. הם מורגשות בעיקר בסלד גבוה מעל 3500 ומרעידות את הכידון הרגליות ובעיקר את הכסא, דרך הכסא הרעידות מחלחלות אלי לישבן ולגב ולכל הגוף. אחרי שעה רכיבה אני חייב לעצור לנוח, ואחרי שעתיים שלש אני כבר רוצה הביתה

נכנסתי למוסך לברר, בדקו שמן, אחכ מתחו שרשרת, בדקו תושבות מנוע, בדקו חיבורי אגזוז, כל הבדיקות לא הועילו. הולט לפתוח ולכוון שסתומים. השסתומים אכן דרשו כיוון והרגשתי הקלה מסויימת אך הנסיעה החלקה והשקטה שאהבתי , לא חזרה

בשלב זה הוחלט לשנע את האופנוע למוסך המרכזי בכפר סבא, האופנוע היה שם כשבוע וחזר ללא שינוי. כרגע המצב הוא שכנראה ככה האופנוע, יש ויבראציות בנסיעה מעל 3500 סלד וצריך להתרגל.  הזמנתי באינטרנט כרית מיוחדת שמחברים למושב המקורי , כשיגיע אתקין אותו ונקווה לטוב

  

רכיבת אופנוע בקבוצה, נסיון ראשון

הנה חוויותיי מהרכיבה הקבוצתית הראשונה שלי. ראשית והכי חשוב: תודה ענקית לדורון, איציק, קובי, ואבי על שהזמנתם אותי לרכב איתכם. אתם מצחיקים, גמישים, נדיבים, מעניינים. אשמח מאד לרכב איתכם שוב. עד אתמול רכבתי סולו, לבדי לגמרי, בלוחות הזמנים שלי, בקצב שלי, לאן שלקח אותי האופנוע, או הכביש, או מזג האוויר או הרעב. התכנון אתמול היה לרכוב שוב לבדי, להקיף את הכינרת, לרכב קצת בדרום הגולן ולשוב הביתה לפני החשכה. התכנית קיבלה תפנית כאשר לארומה צמח הגיעו במנועים רועמים ארבעה בימריסטים על גיאס 1200 מדוגמים והתיישבו על ידי. החבורה העליזה הזמינו אותי לשולחנם, והתפתחה שיחה נחמדה. הם הזמינו אותי להצטרף לרכב איתם למרות ששמו לב בוודאי שאני ללא הרבה נסיון רכיבה ושאני רוכב על אופנוע רטרו.

יצאנו לדרך, רכבתי במרכז הדבוקה, הקצב היה סביר ועמדתי בו בגבורה, עלינו לרמת הגולן דרך כביש סוסיתא, ועצרנו לבדוק אתר היסטורי נחמד (חאן ג'וחאדר צמוד לכביש 98). בעצירה  דורון הסביר על האתר וקובי הסביר את עקרונות  הרכיבה בדבוקה.

המשכנו לאלרום, אחכ לארוחת צהריים אצל אבו נידאל בכפר הדרוזי מסעדה. אחכ סיירנו והצטלמנו בארמון ההרוס של האמיר בצומת וואסט ומשם בזמן השקיעה ירדנו מהרמה דרומה והביתה.

נתחיל בטוב: כיף לרכב בקבוצה קטנה, תחושת היחד היא חזקה, הנה עוד אנשים המרגישים כמוך, נהנים מהרכיבה. תוך כדי הרכיבה כל אחד לעצמו בתוך הקסדה והנוף המרהיב, אך כשעוצרים למנוחה אז החיוך, הבדיחה, השיחה והחידוד יוצרים גיבוש וחברותא.

פחות טוב: הקבוצה מכתיבה עבור היחיד את  המסלול, הקצב, סגנון רכיבה, מיקום העצירות, כמות העצירות, משך העצירות. בקיצור , צריך למצוא קבוצה אשר כל הנל מתאימים אליך, או לנסות ולהשפיע על הקבוצה להתיישר להעדפותיך, או להקים קבוצה שלך, או.... לרכב לבד. לשמחתי רוב הפרמטרים אתמול התאימו לי, ונהניתי מאד מהרכיבה הקבוצתית.

הגיג חצי טכני חצי פילוסופי: מה בטוח יותר, לרכוב קבוצתי או סולו? אמנם הקבוצה מגבירה את הניראות, הקבוצה יכולה לעזור בעת תקלה, פנצ'ר, החלקה. הקבוצה יכולה לסייע בציוד חסר, מים, כסף, שיחת טלפון, מילות עידוד, צילומים. אבל..... הרכיבה הקבוצתית גם יוצרת סיכונים שאין ברכיבת סולו: אי הבנה בין רוכבים עלולה לגרום תאונות בין הרוכבים,למשל בזמן עצירה פתאומית באמצע הכביש, סטיה בנתיב או בין הנתיבים, פניה חדה בהפתעה, תמרוני חניה ועצירה. קצב רכיבה גבוה מדי עלול לדחוף רוכב איטי או חסר נסיון או ביטחון לאזור אי נוחות שלו ולגרום לו לטעות ברכיבה ולהחליק. המוביל מחליט לעקוף רכב איטי, וגורר את כל השאר גם לבצע עקיפה ואולי בתנאי דרך או ראות לא מושלמים. עוד שאלה: מה המחויבות של הרוכב הבודד לקבוצה וההיפך? במקרה של תקלה באחד האופנועים האם כולם ממתינים? במידה ומישהו פורש באמצע הרכיבה, או מתעכב מאחור האם מחפשים אותו? בסופו של דבר, מה שקובע זו ההרגשה. יצאתי עם טעם של עוד אז כנראה שזה התאים לי. אז חבר'ה, בגיחה הבאה שלכם צפונה, הודיעו לי כמה ימים מראש וניפגש שוב לסיבוב וניגוב   

Kawasaki W800

חוות דעת קורס רכיבה אופנוען מאומן

שלום לקוראים. חזרתי אתמול (9.11.2016) מקורס הרכיבה של אופנוען מאומן והנה חוות דעתי:

יש שתי חברות המספקות קורס כזה, פרו ריידר ואופנוען מאומן. בחרתי באופנוען מאומן כי הם היו נגישים יותר הן באינטרנט והן בטלפון.

ההתקשרות איתם מאד נוחה ונעימה, יש להם אתר אינטרנט טוב, שלחו לי תיזכורות ומפת הגעה ואכן התייצבתי בזמן ומוכן. האימון נעשה במגרש החניה של איצטדיון הברפלד בראשון לציון מערב אשר הוסב זמנית למסלול רכיבה. הגענו תשעה רוכבים לקורס, האנשים מגוונים והאופנועים עוד יותר. לאחר רישום, קפה, תשלום (990 שח) והכרות התחלנו בקורס. שיטת הקורס היא שעור עיוני בסככה, ואחר כך עליה על הכלים ותרגול התרגיל. הצוות מורכב משלשה מדריכים ומובל על ידי גידי פרדר בעצמו. בבוקר התמקדנו בנושא הראיה והמבט, מבט ממוקד ומבט מרחבי. למדנו כיצד המבט מוביל את האופנוע על ידי שימוש בסנטר ככוונת. בתרגול ראיתי שזה ממש עובד, כלומר התבוננות קדימה מובילה את האופנוע בדיוק. שעור הבא עסק בישיבה נכונה, ואכן לאחר שתיקנו לי את הישיבה, למדתי היכן להניח את הרגליים, כיצד לאחוז בכידון והרפית הגוף, התרגיל נהיה קל וזורם הרבה יותר. שעור הבא היה היגוי נכון, איך להרפות את הכידון ולתת לאופנוע להתקדם ולפנות בעצמו. בתרגול במסלול הרגשתי שיפור מיידי. השעורים הבאים התמקדו בשילוב כל מה שלמדנו והוספת יסודות ההיגוי הנגדי.

לסיכום: זהו יום מהנה ומלמד מאד, הצוות מקצועי ומקבלים יחד אישי וחם. האם למדתי? בהחלט. 

אך הערה חשובה: עבור רוכב שאיננו מאזור המרכז, זה פרוייקט לא פשוט. כדי להתייצב בראשלצ ב 8.30 בבוקר, צריך או לצאת מאד מוקדם מהבית, או ללון בקרבת מקום. בסוף היום נאלצתי לרכב עוד כשעתיים וחצי לביתי בצפון הארץ. כרגע אני שוקל האם לקחת את שאר חלקי הקורס ? בכל מקרה אדווח לכם כאן 

דוח חצי שנה על W800

כזכור, הפוסטים שלי הם מההתנסות הפרטית שלי וללא יומרות חינוכיות כלשהם. פשוט אין בפורום חוויות של חוזרים לרכיבה לאחר היעדרות ארוכה, אז החלטתי לחלוק את שלי. אפשר לחפש את שלשת הפוסטים הקודמים שלי . חפשו בפורום פוסטים המתחילים כך: במבי חוזר לרכב

להזכירכם: במבי , ראשי תיבות באנגלית של (Boar Again Middle age BIker )

חילקתי את סיכום חצי שנה לשניים:

חלק א: האופנוע -  כאמור קוואסאקי W800: עבורי הוא יותר ממושלם, הגובה, המשקל, תנוחת ישיבה זקופה ושולטת, היגוי קליל , בולמים רכים, קלאץ טבעי, העברת הילוכים חלקה ומדויקת, מצערת רגישה וללא קפיצות, מומנט עצום החוסך את הצורך לבחוש כל היום בהילוכים, והוא גם יפה בטירוף, קלאסי, בנוי מחומרים איכותיים  ובכל מקום מושך מבטים ושאלות. החיסרון העיקרי ובעצם היחידי: המעצורים: דיסק קדמי בודד ובלם תוף אחורי, ואין ABS. העצירה בקדמי דורשת הפעלת כח רב ביד ימין, והתוף האחורי נוטה להינעל.

שיפורים והוספות שביצעתי:במעמד הקניה חילצתי מהסוכנות מגן מנוע כולל הרכבה, קניתי שעון סווטש קטן, פירקתי את הרצועה והדבקתי על הלוח בין השעונים, כך יש לי שעון ללא צורך להעביר את הצג. הרכבתי סבל וארגז אחורי קטן של חברת GIVI. בארגז יש תיק ובו מים, פנס, חטיפים, פאסט, כלי עבודה, סמרטוט, אפוד זוהר, שטר חירום של 200 שח, כרטיס ביקור של גרריסט, הבטנה של מעיל הרכיבה שלי.

בששה חודשים רכבתי 4000 קמ, ביקור ראשון במוסך עבור טיפול לאחר הרצה ופעם נוספת להרכבת סבל וארגז ותיקוני שיפשופים מההחלקה. בנוסף אני משמן את השרשרת כל 500 קמ, וממלא אוויר כל שבועיים. הנה פתרון שלי למילוי אויר כאשר הצמיגים קרים כנדרש: אני בוחר לאכול צהריים במסעדה הצמודה לתחנת דלק (לדוגמא – מסעדת הורדים בין כפר ורדים לתפן) בתום הארוחה הצמיגים קרים וניתן למלא אויר לפי ההנחיות)

תיקון לאחר החלקה: בחודש הראשון שלי החלקתי ונפלתי מהאופנוע. (פרטי ההחלקה בחלק ב) למזלי במהירות נמוכה מאד, ספגתי מכה יבשה בשוק שמאל  ואליפסה מחליפת צבעים בירך העליון השמאלי שזה המקום שפגש את הכביש. האופנוע זכה בשפשופים קלים אך מעצבנים: באגזוז, במחליף ההילוכים, ברגלית האמצע, ובקצה הגריפ. כשהרכבתי את הסבל המוסכניק שלי שייף וצבע את השפשופים, והנזק כמעט שאינו נראה.

חלק ב: הרוכב- כאמור בפוסטים קודמים, חזרתי לרכב לאחר היעדרות ארוכה של 25 שנים והרכיבה עבורי היא תחביב. למזלי יש לי זמן פנוי רב ואני יוצא לרכיבות באמצע השבוע, לבדי, בשעות הבוקר, בכבישי הגליל הפנויים והיפים. רבים לפני ניסו לתאר במילים את התחושות והעונג שברכיבה, הנה התאור שלי: הרכיבה עבורי היא שילוב של ריגוש ורוגע המתחלפים, מתחרים, ומעצימים זה את זה. רק מי שרוכב מבין. ההחלקה היתה מביכה, מפחידה, כואבת ו... מלמדת. האשם היחידי הייתי אני בלבד, ירדתי את הירידה דרומה מהכפר בית ג'אן לכיוון צומת חרשים. בסיבוב החד שמאלה, הכביש תלול מאד והאספלט חלק, נסעתי לאט בסיבוב שמאלה, בלמתי באחורי, הגלגל ננעל, איבדתי שליטה, נפלנו על הצד השמאלי, קמנו והמשכנו הביתה. קיבלתי מספר החלטות ומאז אני עומד בהן:לא משתמש בבלם האחורי, מחפש כל הזמן פגמים באספלט, מגביר זהירות, מקטין מהירות, יוצא השבוע לקורס רכיבה , משדרג את ציוד הרכיבה שלי והחשוב מכל: לא מוותר ונאחז בחלום: במבי חוזר לרכב!!

הרצה לאופנוע (ולרוכב)

אתם כבר יודעים שאין כאן מידע טכני, מקצועי או השוואתי. אני משתף אתכם ברשמים סובייקטיביים של בחור בן 53 שחוזר לרכוב לאחר הפסקה של 25 שנים. לתופעה הזו קוראים בחול   BAMBI ראשי תיבות של    Born Again Middle-aged Biker הפוסטים נועדו בעיקר כדי לעזור לקוראים אחרים במצבי, שרוצים לחזור אבל חוששים.

ובכן, בשעה טובה , לאחר כל שלבי רכיבות המבחן, מבחני הדרכים, התייעצויות,  בחירת האופנוע  , רכישת הביטוח וההצטיידות הגיע היום הגדול  - במבי  חוזר לרכוב.  הנסיעה הראשונה היתה ביום קבלת הכלי במטרו תושיה, הורדתי חגיגית את הניילונים מהקוואסאקי W800 החדש והנוצץ, בצביעה שחורה מדהימה הנקראת Black Edition,  קשרתי את התיק למושב האחורי ויצאתי בדרכי הביתה לגליל התחתון. תערובת של תחושות:  חשש, לחץ, ריכוז עילאי, התחלפו ככל שהצפנתי בתחושות כיף ושמחה. תכננתי מסלול עם עצירות: תדלוק ראשון באם הדרך, קיסריה חוף הקשתות לצילומים ראשונים, דרך אור עקיבא לזכרון יעקב, פלאפל במדרחוב כשהאופנוע על ידי מושך סקרנים ומבטים, על הכביש הישן לצומת בית אורן, עליה לכרמל וירידה ליגור,על כביש 70 עד צומת אבליים, עליות ופניות והביתה. המשפחה מחכה , מצטלמים, מתפעלים, לא מאמינים שעשיתי זאת , קניתי אופנוע וחוזר לרכוב.

הרצה למכונה: אני חייב לציין שיש המון גישות ועצות לביצוע הרצה ולפעמים המידע סותר את מה שרשום בספר הרכב הספציפי. החלטתי לעשות הרצה משולבת, כלומר לבצע על פי רוב היועצים והמאמרים וללא חריגה ממה שרשום בספר הרכב: יצא משהו כזה: לא לעבור 4000 סלד ב800 קמ הראשונים, ומקסימום 6000 סלד עד 1600 קמ.  לא לנסוע במצערת קבועה לאורך זמן, לא לאמץ את המנוע, לא להרכיב, לא להאיץ בהילוך גבוה מדי, לבחור מגוון רב ביותר של דרכים כולל עירוני , בינעירוני, עליות וירידות, רמזורים,לא לרכוב בשעות החמות של היום. לשמן שרשרת לאחר 500 קמ ולהכניס את הכלי לטיפול ראשון כשמגיעים לאלף.

במקביל להרצה של האופנוע, לא פחות חשוב שלב ההרצה של הרוכב, ולכן אני שמח להוסיף רשימת הרצה לרוכב בקטגוריית BAMBI

1. כולם , אבל כולם בטוחים שהשתגעתי לגמרי והתגובות של הקרובים אלי הם תערובת של תדהמה, הפתעה, חששות  ו...הערצה (על שהעזתי ללכת נגד כולם ולהגשים את החלום)
2. המיגון המלא הוא אכן מעיק, חם, מסורבל  אבל מתרגלים ולכן לא לוותר לעצמכם .
3. בחרתי שעות רגועות לרכיבה : אני אוהב את השעות 9 בבוקר עד 13   באמצע השבוע  ויום שישי אחהצ.  התנועה דלילה ובעיקר אין את כל הממהרים לעבודה  - אלה הנהגים המסוכנים ביותר לדעתי
4. לשמחתי אני גר בצפון ולכן כבישי הבית שלי הם הכבישים שאתם במרכז חולמים עליהם : כביש משגב -  כרמיאל,  כביש כרמיאל – תפן- מעלות, כביש אלקוש- בירנית, כביש הצפון הישן עד אביבים. חזרה דרך חורפיש או פקיעין. סיבוב כזה לוקח לי בערך שלש ארבע שעות. (תלוי כמה זמן אני נתקע בגלידה בוזה בקיבוץ סאסא...)
5. העצירות הם חלק מהחוויה, תבחרו מקומות טובים בהם אפשר לעשות סידורים רבים בזמן העצירה: שירותים, למלא או לקנות מים, נוף יפה לצילומים, קליטה סלולארית טובה כדי לשלוח את התמונות למשפחה, ספסל ישיבה נוח , צל לרוכב ולמכונה.
6. ציוד: פנס ראש, לדרמן, פאסט עטוף בפצפצים, בקבוק מים, כובע, סמרטוט, חטיף בריאות ושקית שקדים, שטר 200 שח  צמוד לכרטיס הביקור של הגרריסט שלכם, ווסט צהוב זוהר (חובה על פי חוק)
7. עוצרים המון לתדלוקים אז הנה כמה עצות שאספתי מרוכבים שפגשתי בתחנות הדלק ושמחו לעזור לבשר טרי :לחנות מטר מימין למשאבה, תמיד לרדת מהכלי ולדומם, לתדלק על רגלית צד, לתדלק בעצמך, לא לטפטף, לאפס את הספידומטר.
8. רוכב לאט, לומד את האופנוע, לומד את הכבישים, לומד את עצמי, נהנה מכל דקה, מאושר!!
9. רשימת קניות: תיק זנב איכותי 15 ליטר, מגפיי קיץ. 
10. מתכנן קורס רכיבה, או מדריך אישי שיבוא אלי לצפון, אשמח להמלצות

רכישת קוואסאקי W800

מאחר ושלב בחירת האופנוע התארך לו, ניצלתי את הזמן לחסוך את השקלים כך שאוכל בבוא היום לרכוש במזומן. לבסוף התייצבתי בסניף הראשי של מטרו מוטור ברחוב תושייה בתל אביב, כשבתיקי פנקס המחאות ומבחינתי -  היום סוגרים. השאלה.... האם הם יודעים גם למכור? לא סוד הוא שחברת מטרו איננה אהודה במיוחד ויש עוד בלוג נפוץ במרשתת שממקם את מטרו בשורה אחת עם שונאינו הגרועים ביותר. הגעתי עם ציפיות נמוכות עד בלתי קיימות.

הפתעה לטובה: קיבל אותי בחור צעיר, חייכן, סבלני, אקרא לו בנימוס באות הראשונה – מם.  למם  לא הייתה משימה קשה כל כך, הרי כבר רכבתי על האופנוע W800 ובחרתי בו, כל מה שצריך זה לא להרוס. התחלנו לנהל משא ומתן על שלשה דברים: מחיר סופי, אביזרים והתקנות, הסדרי תשלום. כל הכבוד למם הנחמד שהבין אותי, היה גמיש,  הקשיב וקיבל את רוב בקשותי והעיקר לא זלזל או התלהם או התרגז,  אלא ניגש בסבלנות פעם אחר פעם לחדר צדדי לקבל אישורים מההנהלה. גם בחנות האביזרים סייעו לי מאד – במקצועיות ובסבלנות. העסקה הושלמה , שילמתי מקדמה, לחצנו ידיים, נסעתי הביתה (ברכבת) והתחילה ההמתנה להגעת הכלי לסוכנות. מם הבטיח שתוך שבועיים הכלי יגיע. במאמר מוסגר אני רוצה לציין ולהודיע חגיגית ליבואנים: המגזר שלי –כלומר רוכבים מבוגרים השבים לענף, הוא מגזר עם פוטנציאל עצום. היבואן שיבין זאת ראשון, יביא כלים מתאימים וידריך את אנשי המכירות שלו איך מדברים איתנו.... ירוויח בגדול. את שלב ההמתנה לאופנוע ניצלתי למחקר בשני תחומים שיש קשר ביניהם: ביטוח ופיתרון מיגון נגד גניבות. חזרתי אליכם חברי הפורום, וקראתי בעיון את כל השירשורים שלכם בנושאים אלו, ולאט לאט התמונה התבהרה: אין פתרון ביטוח מושלם, אלא על כל אחד למצוא את הפתרון הנכון עבורו. החלטתי שהפתרון הנכון עבורי הוא ביטוח מקסימלי, כלומר: ביטוח חובה / עסקי  (אני עצמאי, זוכרים?)  + ביטוח מקיף הכולל צד גימל , תאונה עצמית והחזר כספי במקרה של גניבה מינוס השתתפות עצמית. לשמחתי הורידו לי את גובה ההשתתפות העצמית, וקיבלתי עוד הנחה קטנה וזהו. אין כאן הרבה משחק או תחרות ובעצם המשוואה היא פשוטה: רוצים שקט נפשי? תשלמו, והרבה.

לקראת בחירת מערכת מיגון שוב לא התעצלתי, וקראתי בפורום מניסיונכם והצעותיכם. שוב למדתי  שאין פתרון בית ספר, וכל אחד צריך להתאים את ההגנות לתצורת השימוש והחניה שלו. ביצעתי השוואות, עשיתי טבלאות, הבטתי במראה ולבסוף בחרתי במערכת המתאימה לי. כזו שמשחררת אותי מהצורך במנעולים, שרשראות, עצם קבוע , ועצם הבריח.... יש חיישן תזוזה, מערכת איתור, סיירת מובחרת,  אפליקציה בנייד והעיקר : גונבים לי? בעיה שלהם, שישלחו את כל סיירי התות מצידי.

ציוד רכיבה:לזה דאגתי לשמחתי בנסיעה האחרונה שלי לחול, חזרתי עם: מעיל רכיבה אלפיינסטאר כולל מגן גב קשיח, כפפות של אותה החברה ומכנסי רכיבה ממוגנות עם ברכיות מובנות (חצי מחיר מהארץ...) את הקסדה של חברת Nolan רכשתי כאן בארץ יחד עם האופנוע במטרו. בנוסף רכשתי נעלי עבודה מאווררות מעור, עם שרוכים, כיפת הגנה ממתכת, סוליה קשיחה ולא מחליקה על שמן.... וכל זאת בחנות אספקה טכנית העירונית במחיר מצחיק.

בקיצור חברים, אכן תחביב יקר... נפרדתי בחודש אחד מסכום הגבוה ב 15% מגילי המתקדם כדי להגשים את החלום . 

תהליך הבחירה ב קוואסאקי w800

שלום לקוראים. השלמתי החודש תהליך של כחצי שנה, וחזרתי לרכוב על אופנוע לאחר הפסקה ארוכה של 25 שנים. מטרת פוסט זה והבאים אחריו הם לעזור לאנשים במצבי: אנשים ונשים בגיל העמידה המעוניינים לחזור לתחום הדו-גלגלי.

באנגלית יש שם לתופעה: Born Again Middle-aged Biker   או בקיצור   Bambi.

קצת רקע:  אני בן 53, נשוי פלוס שלשה ילדים בוגרים, עצמאי, מתגורר בישוב קהילתי בגליל. אי שם בשנות ה80 רכבתי על קטנועים ואופנועים ככלי התחבורה העיקרי והיחידי שלי. האופנוע האחרון שלי היה מוטו-גוצי וי50 סימן 3. האופנוע נמכר בשנת 1990 ומאז אני במכוניות. מדי פעם יצא לי לרכוב:  בנסיעות לחו"ל, על כלי של חבר מהמילואים , ופה ושם בכל הזדמנות... והנה בחודש דצמבר האחרון החלטתי שזהו, חוזרים לרכוב. אך הפעם לא ככלי תחבורה עיקרי אלא בנוסף לרכב שלי, כלומר אופנוע שישמש אותי לטיולים בכבישי הגליל היפים, ומדי פעם לסידורים קטנים בעיר הקרובה.  חזרתי לקרוא מבחני דרכים, כתבות, ופורומים ויצאתי לסיבוב ראשון של רכיבות מבחן. הרכיבות הראשונות היו כולם על קטנועים (בשלב זה עוד שקלתי קטנוע). רכבתי על: פיאגו אקסאבו, דאונטאון 300, קוואסאקי J300, סאניאנג 250  ושוב על האיקסאבו.  סיכום – קטנועים לא נוחים לי. כלומר - תנוחת הישיבה עם הרגליים קדימה כשמשקל הגוף כולו על הישבן והגב התחתון , ללא אפשרות להעביר חלק מהמשקל דרך הרגליים אל הרגליות – ממש לא היה לי נוח. ומאחר וממילא ואין לי ממש צורך ביכולות העירוניות ובפרקטיות של הקטנועים.  בקיצור – קטנועים נפסלו.

יצאתי לסיבוב שני של רכיבות מבחן על אופנועים קטנים עד 250 סמק. רכבתי על: קיואיי בלאקסטר, קליבלנד, וסוזוקי אינזומה. (בשלב זה עדיין הגבלתי עצמי לנפח 250 סמק משיקולי עלות הביטוח).משלושתם האינזומה היה נוח, נראה טוב ואמין ונהניתי ברכיבת המבחן. ניגשתי לעפר אבניר לדון באפשרות רכישה. אנשי המכירות של עפר אבניר אמנם היו אדיבים אך בלתי גמישים לחלוטין. כלומר, כל בקשותי להנחה, אבזור, טיפול חינם ,או אביזרים נענו בשלילה מוחלטת. ניסיתי ביד 2 ובדקתי שני כלים משומשים למכירה, אך גם כאן הפתעה – מחירים מופקעים וללא גמישות מצד המוכרים (דרך אגב, שניהם עדיין לא מכרו עד היום.....מעל ארבעה חודשים) והחלטתי להמשיך לחפש.

בשלב זה נודע לי (כאן מהפורום) על נושא הקלות המס לעצמאיים. התייעצתי עם רואה החשבון שלי והוא אישר את נכונותם.  למי שלא יודע אז בקצרה: עצמאי / עוסק מורשה יכול לרכוש כלי רכב דו גלגלי   קטנוע או אופנוע,  ולזכות בהקלות מס רבות, ובלבד שהכלי רשום ברישיון הרכב תחת קטגוריה 2L . זוהי הקטגוריה עד 47.6 כוח סוס , או 35KW ללא קשר לנפח המנוע. ההקלות הן משמעותיות מאד: החזר של כל המעמ, ובנוסף כל ההוצאות הישירות והעקיפות מוכרים כהוצאה למס הכנסה.(פחת שנתי, תיקונים, טיפולים, תחזוקה, מיגון, ביטוחים). חזרתי לסיבוב נוסף של רכיבות מבחן על כלים בקטגוריה 2L כגון: הונדה cb500x, רויאל אנפילד, הארלי סטריט, וקוואסאקי 800W. כאן קרה משהוא מעניין..... משהו ששמעתי עליו בפורום ולא כל כך הבנתי למה הכוונה , עד שזה קרה לי.  ירדתי מחייך מנסיעת המבחן על ה W800 וידעתי שזהו זה, מצאתי.

בפרק הבא: הרכישה

  

נסיעת מבחן על סוזוקי GW250 אינזומה

הנה התרשמותי מהאופנוע הנל עליו נסעתי אתמול ברכיבת מבחן יום רביעי 24 פברואר 2016

תיאמתי מראש דרך הסוכנות , הגעתי בשעה היעודה , האופנוע היה מוכן , צילמו את רשיון הנהיגה שלי , חתמתי על טופס וקיבלתי קסדת "הדגמה"

הנציג של עפר אבניר היה אדיב ומקצועי , הסביר לי כיצד לתפעל את כל המנופים והמתגים, ויצאתי לדרך

הסוכנות של עפר אבניר נמצאת ברחוב הסדנא בתל אביב, אז יצאתי שמאלה לדרך קיבוץ גלויות והתחלתי בנסיעה.

כאמור בפוסטים קודמים, אני ללא אופנוע כ 25 שנים אז כמובן שכל נסיעה על כל כלי היא מהנה וכייפית ובכל זאת הנה התרשמותי

המנוע חלק ונעים (טווין מקבילי), אין ויברציות, צליל שקט , קלאץ רך ורגיש, ההילוכים משתלבים בקלות, תצוגת השעונים מצויינת, כל המידע זמין וברור וקריא מאד, מאד נחמד שיש תצוגה של מצב ההילוכים כך שאתה יודע באיזה הילוך אתה, שיכוך המהמורות  מעולה, ברקס אחורי הרגיש טוב, הקדמי פחות

ההילוכים הראשון והשני ממש קצרים ולכן בנסיעה בין הרמזורים כל הזמן צריך לבחוש בהילוכים

המעצור הקדמי הרגיש קופצני, כלומר במשיכת הידית המעצור נשך מיד ובחוזקה וגרם לצלילת הכידון ואני ציפיתי להאטה הדרגתית יותר ועם רגש ולכן השתמשתי יותר במעצור האחורי

תנוחת הישיבה קצת בעייתית -  אמנם הכסא רחב רך ונח אבל הוא מטה אותך קצת קדימה ולמטה והרגשתי שהתכשיטים שלי  נמעכים על מיכל הדלק, הכידון טוב אך הייתי מעדיף קצת  יותר זקוף, הרגליות נוחות מאד, אני מעדיף תנוחה זקופה , כזו שניתן להעביר את משקל הגוף דרך הרגליים אל הרגליות ואפילו  לעמוד על האופנוע כדי למנוע זעזועים מהגב כשעוברים למשל מעל מכסי ביוב או בורות בכביש (דרך אגב, זו הסיבה שויתרתי על קטנועים)

יצאתי מדרך קיבוץ גלויות אל כביש מס 1 לכיוון נתבג, על הכביש המהיר מיד מרגישים שחסר כח, כלומר מגיעים להילוך שישי והמהירות בערך 110 קמש וזהו, אפשר למשוך ל 120 130 אבל אין מיגון רוח והאופנוע מתחיל קצת לצעוק. ב 110 ניתן לנסוע רגוע ובכיף , האמת ממש נהניתי בקטע הרכיבה הזה, הרגשתי חיבור לאופנוע , הרגשתי חי, היה כיף

הגעתי למחלף שפירים והסתובבתי חזרה לתל אביב, על המחלף בדקתי את הפניה ואת בחירת הקו בסיבוב , שניהם הרגישו טוב, האופנוע הבין אותי וביצע בדיוק את הפניות ללא טילטולים או הפתעות. חזרה לתל אביב שוב היתה מהנה מאד, האופנוע מרגיש גדול וארוך, הילוכים חמש ושש סוחבים יפה , מנוע הטווין רגוע וחלק

החלטתי לנסוע על קיבוץ גלויות עד יפו.  בנסיעת פקקים/רמזורים  האופנוע מתפקד טוב מאד הוא קל לשליטה ולפניות מהירות, והמושב הנמוך מקנה תחושת ביטחון, בקטע נסיעה זה אין מה להאיץ בין הרמזורים , עדיף לנסוע לאט בשני שלישי ולנסות לגלוש לאורך הכביש. המראות בסדר הייתי מוסף עוד שתי סנטימטר כי הזרועות מסתירות חצי מהמראה

בעליה ליפו נתתי קצת גז, האופנוע טס בעליה , אין מחסור בכח או מהירות , הילוך רביע פשוט מעולה, מושך חזק וטוב. בעליה לכיכר קדומים יש קטע כביש עם ריצוף אבן, כל רכב וקטנוע מקפץ שם ורוקד דבקה , אך האופנוע הזה צלח את הקטע הזה בצורה חלקה וגיהץ את האבנים ללא קושי

עצרתי לצילומים מול הים, והחזרתי את האופנוע לסוכנות

כרגע האופנוע הזה עולה אצלי לגמר, יחד עם עוד מתחרה או שניים, נראה לי שמקבלים כאן חבילה טובה ורגועה , אופנוע סולידי, יציב, נוח, ידידותי, מבית טוב (אומנם מורכב בסין) 

המחיר שלו כרגע לדגם ללא הפירינג הוא 31,700 לדגם עם הפיירינג זה בערך 34,000

אני מודה שיש לי קושי פסיכולוגי לשלם סכום כזה לאופנוע שבארהב עולה 4000 דולר (פחות מחצי מחיר)  אז אולי אלך על משומש

עדכונים בהמשך

בחירת אופנוע

תהליך בחירת האופנוע קצת מתארך, אשתי טוענת שהתמכרתי לתהליך וברגע שאקבל החלטה אז זה גם אומר שוויתרתי על כל שאר האופציות.

הנה מה שקרה בינתיים: בחודש הראשון התמקדתי בקטנועים , משום מה זה נראה לי הגיוני לחזור לרכב על קטנוע. אז קראתי את כל מבחני הדרכים האפשריים וגם יצאתי לרכיבות מבחן על הקטנועים הבאים: פיאגו 250, דאון טאון 300, סאן יאנג 250 , קוואסאקי J300

מכל הקנועים להלן הנח ביותר היה הפיאגו 250, יש לציין שלא רכבתי על קטנוע של ימאהה אקסמקס 250 מאחר ולסוכנות בחיפה לא היה כלי כזה זמין לרכיבות מבחן

הבעיה בקטנועים שפשוט לא היה לי נח, משהו בתנוחת הרכיבה לא מתחבר לי. זזתי קדימה ואחורה על המושב, חיפשתי היכן להניח את הרגליים, הרגשתי לחץ בגב תחתון וכולי.

כאמור הקטנוע הנוח ביותר היה הפיאגו אקס אבו 250 אך עדיין החלטתי להמשיך לבדוק.

בשלב הזה נתקלתי באתר ובבלוג של תמיר קרני וקראתי את ההערות שלו על קטנועים , על הגלגלים הקטנים, הווריאטור, הפלסטיקים, הטיפולים והחלפים היקרים, ועל המלצתו להתרחק מהקטנועים ולבדוק אופנועים קטנים.

התחלתי לקרוא כל מה שניתן על אופנועים קטני נפח ויצאתי למספר נסיעות מבחן, רכבתי על קיואיי בלאקסטר 250 אך תנוחת הישיבה בצורת קסטום לא היה לי נח וגם האופנוע הרגיש לי מקרטע ולא זורם, הרגשתי שהאופנוע לא מבין אותי, לא מבצע את הפעולות שלי, ונלחם בי.

בהמלצת הבלוג של תמיר קרני נכנסתי גם ל גבר אופנועים ויצאתי לרכיבת מבחן על הרויאל אנפילד בולט 500 סמק. ממש נהניתי לרכב עליו, היה נח , חזק, כיף, תנוחת הישיבה נוחה מאד, בולמים טובים וכו

הבעיה שקצת מדאיג אותי שהוא הודי, וקצת מיושן, ושהמנוע סינגל גדול והוא ממש רועד, כמו כן 500 סמק מייקר את הביטוח. אופנוע רויאל חדש עולה 37000 וזה קצת יקר לי. רציתי גם לרכב על הקליבלנד אייס 250 אבל לא היה להם אחד וגם נאמר לי שאין כרגע במלאי ושהמשלוח הבא ידיע רק במאי 2016 וחוץ מזה עם הספק של 14 כח סוס הוא נראה לי קצת חלש

המשכתי לקרוא ולחפש , קראתי על היוסאנג אבל לא נראה לי הפוזה הספורטיבית, קראתי על הסאניאנג וולף 250 אבל הבנתי שכבר אין כאלה חדשים, קראתי על הלונסין שנראה מעניין ושווה בדיקה

לקוואסאקי ולהונדה יש אופנועי 300 סמק שנראים טוב אבל הם בתצורת ספורט שלא מתאים לי בכלל , וגם יקרים בסביבות 40000 שח

חבל שהונדה לא מייבאים את ה 300F , קראתי עליו במבחן דרכים אמריקאי והוא יכול היה ממש להתאים כאן לארץ

בקיצור לגמר הגיע אופנוע אחד שמחר אני הולך לבצע עליו נסיעת מבחן

זהו סוזוקי אינזומה 250 סמק. יש לו מנוע טווין, 26 כח סוס, מומנט סביר, והוא נראה גדול ומרווח והמחיר שלו סביר בהחלט בסביבות 30 אלף שח (זול יותר מקטנוע ימאהה 250)

מאחר ואני בתל אביב מחר, אני אנסה גם לעשות עוד רכיבת מבחן , ואדווח לכם

חוזר לאופנועים

החלטתי לחזור לרכב. מי שרכב בעבר יודע,  ומי שלא לעולם לא ידע. אני בן 52 וחצי ועברו עשרים ושש שנים מאז מכרתי את האופנוע האחרון שלי. מאז רכבתי קצת פה ושם, סיבוב על אופנוע של חבר במילואים. שכרתי קטנוע באחת מערי אירופה, שכרתי אופנוע טורינג לסופש בארצות הברית וכו. לפני כחודשיים חזרתי מחול והבאתי ציוד רכיבה חדש,  מעיל אלפיינסטאר, כפפות קיץ עם הגנה,  מכנסיי רכיבה עם הגנות לברכיים. זהו, יש החלטה, חוזרים לרכב. בפוסטים הבאים אשתף אותכם בלבטי, בבחירת הדו גלגלי הבא שלי