רשמים מקורס רכיבה מתקדמת באופנוע והשוואה בין הקורסים

אתמול (8.2.2018) אני ועוד תשעה רוכבים , בילינו יום שלם במגרש החניה / האימונים המאולתר הצמוד למרכז הקונגרסים בחיפה, בקורס פרו אחד של חברת פרוריידינג.

לפני כשנה וחודשיים השתתפתי בקורס המקביל של חברת אופנוען מאומן, כתבתי את רשמי כאן https://backtomotorbikes.blogspot.co.il/2016/11/blog-post_14.html

אנסה לסכם את הקורס אתמול ואז לערוך השוואה בין שני הקורסים. כמובן לציין שאלה הם רשמי הפרטיים והסובייקטיביים בלבד.

הקורס אתמול התחיל בגמגום, צוות ההדרכה שמנה ארבעה מדריכים הגיע למגרש באיחור, בנוסף נשבה רוח מזרחית חזקה שהקשתה על הקמת האוהלים, היה קושי בסגירת המגרש לכניסת כלי רכב ועוד צרות.

המדריכים לא בדקו לחץ אוויר בצמיגים, ולא ביקשו לראות ביטוח ורשיון רכב. לבסוף לאחר ההרשמה, ההתארגנות, ובערך שעה איחור, הצוות התגבר על הכל והתחילו השעורים העיוניים.

המדריך היה סביר... לא יותר. יש הרבה מקום לשיפור בתחומים: שליטה בחומר, אופן ההעברה, עזרים, וגם הייתי מעדיף התנהלות אישית מכובדת יותר, שימוש בשפה נאותה. לאחר כשעתיים!! של שעורים עיוניים עלינו על הכלים לביצוע תרגילים. התרגיל הראשון היה רכיבה במסלול הכולל פרסות, פניות, ויישורת.  המדריכים עצרו את הרוכבים אחד אחד  והקפידו על מבט, תנוחת הרכיבה, ישיבה, אחיזה בעזרת הירכיים, הרפיית הכידון, כריות כף הרגל על הרגליות, שתי אצבעות על המנופים, ועוד הערות. אח"כ חזרנו לכיתה, לשיעור בלימה . שוב רמת השיעור הייתה בינונית לדעתי. אבל התרגול שוב היה מעולה, כל רוכב האיץ ובלם מספר פעמים בתורו, וזכה לפידבק מיידי מהמדריכים. חזרנו לכיתה לשיעור חמיקה ממכשול. שוב שעור סביר, ושוב תירגול מעולה. המדריכים הצעירים יותר, נתנו לי דגשים אישיים, בצורה מדויקת , ברורה, לא ויתרו, העירו שוב ושוב עד שביצעתי נכון. פשוט מצויין.

לאחר ארוחת הצהריים, נערכנו לשלב הנקרא אימון פניות. המסלול הורכב כך שבהקפה אחת הרוכב יתרגל את כל מה שלמדנו כל היום: האצה, העברת הילוכים והחזרת כף הרגל, חמיקה ממכשול, בלימה נכונה, פניות בכל מיני רדיוסים, מבטים, פרסה.

השלב הזה היה מבחינתי הטוב ביותר בכל יום האימונים, המסלול היה מאתגר אבל גם מהנה, עשיתי עלין שלשה סשנים של 25 דקות כל פעם. הרגשתי איך אני מתיידד עם המסלול ועם הכלי, משפר את המבט, מהדק את תנוחת רכיבה, מקפיד על ההנחיות של המדריכים , הרכיבה השתפרה , המסלול זרם, הגברתי מהירות, והחיוך שלא ירד כנראה השאיר סימן בתוך הקסדה.

השוואה בין הקורסים: באופנוען מאומן קיבלתי שיעורים תאורטיים ברמה הגבוהה ביותר, מפי מדריכים שהם כנראה הטובים ביותר בארץ. המעטפת וההתייחסות  הייתה מקצועית  וללא פשרות.

בפרוריידינג השיעורים התיאורטיים היו בינוניים והמעטפת הייתה מעט חובבנית (כמובן שיש תרוץ מאחר והקורס נערך בחיפה בתנאי רוח חזקה, ודרש התארגנות מיוחדת, סביר להניח שהקורס במגרש הבית מתנהל טוב יותר. )

באופנוען שיטת הפידבק היא שצועקים לך הערות תוך כדי הרכיבה במסלול, בפרוריידינג  קיבלתי פידבק אישי יותר, פרטני, עיקש, מדוייק (המחיר הוא שממתינים יותר בתור לכל תירגול, לדעתי זה שווה). באופנוען לא הרגשתי שתרגלתי מספיק, בפרוריידינג קיבלתי יותר זמן מסלול, עם הנחיות ברורות לגבי תירגול  ופידבק מידי לשיפור הביצועים.

לסיכום: כנראה שאין מנוס מלקחת את שני הקורסים הבסיסיים של שתי החברות. באופנוען מאומן תקבלו מעטפת מקצועית יותר ושיעורים עיוניים ברמה הגבוהה ביותר מהמדריכים המובילים בארץ.  בפרוריידינג תזכו לפידבק אישי פרטני ומדויק ותיהנו מיותר זמן תירגול על מסלול זורם ומהנה ביותר.

בהצלחה

במבי בעד ארגז

קראתי בהנאה את הפוסט של כרובי המתנגד נחרצות להרכבת ארגז על האופנוע. למעוניינים חפשו את המאמר שלו בכרובלוג. נציין שאני מאד נהנה מהמרכיב הפילוסופי של האופנוענות ומפוסטים כמו של כרובי המתייחסים להיבטים רוחניים של הרכיבה.

האמת, ככל שחשבתי יותר על הנושא הבנתי שהויכוח דומה מאד לויכוח המפורסם על תחזוקה עצמית מול מכונאי מקצועי המופיע בצורה הטובה ביותר בפרק 1 בספרו של רוברט. מ פירסינג ז"ל  "זן ואומנות אחזקת האופנוע". המחבר פירסינג מתחזק בעצמו את האופנוע ונהנה מכך מאד, ואילו חבריו לרכיבות, הזוג סילביה וג'ון סאתרלנד סולדים מההתעסקות בכך. פירסינג מנתח את חבריו ומגיע למסקנה שהאופנוענות והרכיבה עבור חבריו ג'ון וסילביה, מהווה בריחה זמנית מהשתלטות הטכנולוגיה על חייהם, ולכן הם נמנעים מכל פעילות טכנולוגית הקשורה לאופנוע, הם רוצים לרכב ולרכב וזהו.

אני בעד ארגז משתי סיבות: החופש שהוא מקנה לי בזמן הרכיבה ובעצירה, ומהסיבה שהאופנוענות עבורי היא הגדרה של האינדיבידואליות שלי.

נתחיל בטיעון השני כי הוא מוביל לראשון: אני קונה את האופנוע שלי, מאבזר אותו ורוכב עליו  ללא התחשבות בדעת הקהל, בטרנדים, בפורומים, בהערות של בני המשפחה, ובעיקר ללא התחשבות בהמלצות של שאר האופנוענים. הרכיבה עבורי מגדירה את הרגעים בחיי בהם אני נטו אני. כשאני עולה על האופנוע שלי , אני משאיר בבית את דמות האבא, הבעל, את איש המקצוע שאני. כשהקסדה על הראש  אני לבד, רק אני עם עצמי ומחשבותיי . אני רוכב במהירות הנוחה לי , בכבישים שאני אוהב, ליעדים שאני מעדיף. הרכיבה היא התמצית המזוקקת של אני לבדי ואני עושה מה שבא לי, לא מתחשב באיש, אני בפסק זמן ממרוץ החיים,  נטול אחריות ודאגות. רוכב את עצמי עם עצמי. רק כשאחזור הביתה, אסיר את הקסדה והמעיל, אחזור לשגרת החיים.

ולטיעון הראשון: הארגז היפהפה שהרכבתי על אופנוע הרטרו הקלאסי שלי , קוואסאקי W800 הפך את האופנוע ליפה הרבה יותר. הנסיעות שלנו הפכו רחוקות יותר, רגועות יותר, המים שאני שותה תחת העץ הפכו למתוקים יותר, התמרים ובקבוקי היין שאני מביא הביתה בארגז, משמחים אותי ואת אהוביי. החולצה הטרמית מחממת אותי כשפתאום קר, התפוח וחטיף האנרגיה מזרימים אנרגיה לעורקיי.

אני פונה לחבריי הרוכבים להתעלם מהרעש, החליפו את הפורומים ברכיבות ארוכות ורגועות, ריכשו את האופנוע שבא לכם (אני בכלל טוען שהאופנוע שלי הוא שבחר אותי...), אבזרו את האופנוע לפי הנוחות וההעדפה האישית שלכם, שימו קסדה ואטמים, סננו את הרעש וצאו לחופשי.

יש מזגן לאופנוע

רובכם כנראה מתגוררים במרכז הארץ ונהנים לכם מנגישות גבוהה להשקות, אולמי תצוגה, מועדוני רוכבים, חלפים, והמון המון רמזורים ומוניות .אשריכם ואני בטוח שאתם שמחים בחלקכם. אנו הצפוניים ממש מקנאים בכם על כל הטוב הזה אבל לנו יש יתרון גדול, ענק, פאר הטכנולוגיה:  בצפון יש מזגן באופנוע. הנה השיטה, זה בחינם, צריך רק להרגיש את השיטה ולפעול על פיה . ובכן , כנראה שכבר חשתם על בשרכם פעמים רבות שהשינוי בגובה מעל פני הים משפיע מיידית על הטמפרטורה החיצונית, ומאחר ואנו כולנו חבורת חוצנים, אנחנו מרגישים את השינוי מיד בכפות הידיים, בצוואר, בברכיים ובכל מקום שלא עטוי במספיק שכבות.

למזלי ולשמחתי ומתוך בחירה כמובן, אני מתגורר ביישוב בגליל התחתון, קרוב מאד לכרמיאל,

אז בימי חופש או שבתות או יום ללא התחייבויות, אני מתכנן מסלול רכיבה התואם למזג האוויר והטמפרטורה היומית והעונתית, הנה דוגמאות: בחום הקיץ ובחמסינים נוראיים כיוונתי את הפירלי הקידמי לכבישים הגבוהים, אם אפשר מעל 700 מטר: תפן, חורפיש, כביש הצפון, סאסא, בירנית, מלכיה, דלתון, צפת. בסתיו כשהקרירות חזרה, החזרתי את הבטנה למעיל הרכיבה והמשכתי בכבישים הגבוהים, אך לאחר שחזרתי יום אחד רועד כולי, הנמכתי לכבישי 200-500 מטר, כל עוד שומרים על גבהים אלו, יש מיזוג טבעי נהדר. כבישים מומלצים: כביש המוביל אלונים יגור, כביש 70 יגור עד יבור, כביש 805 דרך יעד לכרמיאל. והנה הגיעו ימים קרים באמת, אך אל דאגה כי במזגן הגלילי יש גם אופציית חימום, במרחק חצי שעה מתחבא לו הקיץ.. הכינרת. ברגע שעוברים את צומת חנניה מזרחה מתחיל להתחמם, הקטע הסלול החדש של 85 מעל נחל עמוד לכיוון עמיעד מדהים, פונים ימינה ושמאלה לאלמגור, יורדים דרך כורזים ומקיפים את הכינרת. מסניפים את ריחות פריחת המנגו,מזמזמים לקצב חבטות הברחשים במשקף, נזהרים לא לאבד ריכוז מסנוור תכול הכינרת.... חלום !  החשבון פשוט – רוצים חימום חינם? נרד לכמה שעות אל מתחת לפני הים. לאחר תדלוק בצמח והפסקה בחנות התמרים פלוס של קבוצת כינרת (מומלץ, שירותים נקיים, שפע חניה לאופנועים ,ספסלי ישיבה ,טעימות תמרים חינם, צוות עובדים מקסים). נחנו?  עכשיו הזמן לפתוח את הלב ואת הנוף ואת הגז.  אפשר מזרחה ולעלות את חמת גדר, או מערבה ולעלות את העליות של יער שוויץ לפוריה עילית.

זהו ידידי הרוכבים, מי אמר שאין מזגן? יש ויש... ועוד בחינם

האופנוע חולה

   סיכום קצר של ארועי התקלה והתיקון

האופנוע שלי חטף פתאום צינון והתחיל לרעוד, קוראים לזה בשפה המקצועית וויבראציות. הויבראציות לא הורגשו כלל בחצי השנה הראשונה והתחילו להם לפתע. הם מורגשות בעיקר בסלד גבוה מעל 3500 ומרעידות את הכידון הרגליות ובעיקר את הכסא, דרך הכסא הרעידות מחלחלות אלי לישבן ולגב ולכל הגוף. אחרי שעה רכיבה אני חייב לעצור לנוח, ואחרי שעתיים שלש אני כבר רוצה הביתה

נכנסתי למוסך לברר, בדקו שמן, אחכ מתחו שרשרת, בדקו תושבות מנוע, בדקו חיבורי אגזוז, כל הבדיקות לא הועילו. הולט לפתוח ולכוון שסתומים. השסתומים אכן דרשו כיוון והרגשתי הקלה מסויימת אך הנסיעה החלקה והשקטה שאהבתי , לא חזרה

בשלב זה הוחלט לשנע את האופנוע למוסך המרכזי בכפר סבא, האופנוע היה שם כשבוע וחזר ללא שינוי. כרגע המצב הוא שכנראה ככה האופנוע, יש ויבראציות בנסיעה מעל 3500 סלד וצריך להתרגל.  הזמנתי באינטרנט כרית מיוחדת שמחברים למושב המקורי , כשיגיע אתקין אותו ונקווה לטוב

  

רכיבת אופנוע בקבוצה, נסיון ראשון

הנה חוויותיי מהרכיבה הקבוצתית הראשונה שלי. ראשית והכי חשוב: תודה ענקית לדורון, איציק, קובי, ואבי על שהזמנתם אותי לרכב איתכם. אתם מצחיקים, גמישים, נדיבים, מעניינים. אשמח מאד לרכב איתכם שוב. עד אתמול רכבתי סולו, לבדי לגמרי, בלוחות הזמנים שלי, בקצב שלי, לאן שלקח אותי האופנוע, או הכביש, או מזג האוויר או הרעב. התכנון אתמול היה לרכוב שוב לבדי, להקיף את הכינרת, לרכב קצת בדרום הגולן ולשוב הביתה לפני החשכה. התכנית קיבלה תפנית כאשר לארומה צמח הגיעו במנועים רועמים ארבעה בימריסטים על גיאס 1200 מדוגמים והתיישבו על ידי. החבורה העליזה הזמינו אותי לשולחנם, והתפתחה שיחה נחמדה. הם הזמינו אותי להצטרף לרכב איתם למרות ששמו לב בוודאי שאני ללא הרבה נסיון רכיבה ושאני רוכב על אופנוע רטרו.

יצאנו לדרך, רכבתי במרכז הדבוקה, הקצב היה סביר ועמדתי בו בגבורה, עלינו לרמת הגולן דרך כביש סוסיתא, ועצרנו לבדוק אתר היסטורי נחמד (חאן ג'וחאדר צמוד לכביש 98). בעצירה  דורון הסביר על האתר וקובי הסביר את עקרונות  הרכיבה בדבוקה.

המשכנו לאלרום, אחכ לארוחת צהריים אצל אבו נידאל בכפר הדרוזי מסעדה. אחכ סיירנו והצטלמנו בארמון ההרוס של האמיר בצומת וואסט ומשם בזמן השקיעה ירדנו מהרמה דרומה והביתה.

נתחיל בטוב: כיף לרכב בקבוצה קטנה, תחושת היחד היא חזקה, הנה עוד אנשים המרגישים כמוך, נהנים מהרכיבה. תוך כדי הרכיבה כל אחד לעצמו בתוך הקסדה והנוף המרהיב, אך כשעוצרים למנוחה אז החיוך, הבדיחה, השיחה והחידוד יוצרים גיבוש וחברותא.

פחות טוב: הקבוצה מכתיבה עבור היחיד את  המסלול, הקצב, סגנון רכיבה, מיקום העצירות, כמות העצירות, משך העצירות. בקיצור , צריך למצוא קבוצה אשר כל הנל מתאימים אליך, או לנסות ולהשפיע על הקבוצה להתיישר להעדפותיך, או להקים קבוצה שלך, או.... לרכב לבד. לשמחתי רוב הפרמטרים אתמול התאימו לי, ונהניתי מאד מהרכיבה הקבוצתית.

הגיג חצי טכני חצי פילוסופי: מה בטוח יותר, לרכוב קבוצתי או סולו? אמנם הקבוצה מגבירה את הניראות, הקבוצה יכולה לעזור בעת תקלה, פנצ'ר, החלקה. הקבוצה יכולה לסייע בציוד חסר, מים, כסף, שיחת טלפון, מילות עידוד, צילומים. אבל..... הרכיבה הקבוצתית גם יוצרת סיכונים שאין ברכיבת סולו: אי הבנה בין רוכבים עלולה לגרום תאונות בין הרוכבים,למשל בזמן עצירה פתאומית באמצע הכביש, סטיה בנתיב או בין הנתיבים, פניה חדה בהפתעה, תמרוני חניה ועצירה. קצב רכיבה גבוה מדי עלול לדחוף רוכב איטי או חסר נסיון או ביטחון לאזור אי נוחות שלו ולגרום לו לטעות ברכיבה ולהחליק. המוביל מחליט לעקוף רכב איטי, וגורר את כל השאר גם לבצע עקיפה ואולי בתנאי דרך או ראות לא מושלמים. עוד שאלה: מה המחויבות של הרוכב הבודד לקבוצה וההיפך? במקרה של תקלה באחד האופנועים האם כולם ממתינים? במידה ומישהו פורש באמצע הרכיבה, או מתעכב מאחור האם מחפשים אותו? בסופו של דבר, מה שקובע זו ההרגשה. יצאתי עם טעם של עוד אז כנראה שזה התאים לי. אז חבר'ה, בגיחה הבאה שלכם צפונה, הודיעו לי כמה ימים מראש וניפגש שוב לסיבוב וניגוב   

Kawasaki W800

חוות דעת קורס רכיבה אופנוען מאומן

שלום לקוראים. חזרתי אתמול (9.11.2016) מקורס הרכיבה של אופנוען מאומן והנה חוות דעתי:

יש שתי חברות המספקות קורס כזה, פרו ריידר ואופנוען מאומן. בחרתי באופנוען מאומן כי הם היו נגישים יותר הן באינטרנט והן בטלפון.

ההתקשרות איתם מאד נוחה ונעימה, יש להם אתר אינטרנט טוב, שלחו לי תיזכורות ומפת הגעה ואכן התייצבתי בזמן ומוכן. האימון נעשה במגרש החניה של איצטדיון הברפלד בראשון לציון מערב אשר הוסב זמנית למסלול רכיבה. הגענו תשעה רוכבים לקורס, האנשים מגוונים והאופנועים עוד יותר. לאחר רישום, קפה, תשלום (990 שח) והכרות התחלנו בקורס. שיטת הקורס היא שעור עיוני בסככה, ואחר כך עליה על הכלים ותרגול התרגיל. הצוות מורכב משלשה מדריכים ומובל על ידי גידי פרדר בעצמו. בבוקר התמקדנו בנושא הראיה והמבט, מבט ממוקד ומבט מרחבי. למדנו כיצד המבט מוביל את האופנוע על ידי שימוש בסנטר ככוונת. בתרגול ראיתי שזה ממש עובד, כלומר התבוננות קדימה מובילה את האופנוע בדיוק. שעור הבא עסק בישיבה נכונה, ואכן לאחר שתיקנו לי את הישיבה, למדתי היכן להניח את הרגליים, כיצד לאחוז בכידון והרפית הגוף, התרגיל נהיה קל וזורם הרבה יותר. שעור הבא היה היגוי נכון, איך להרפות את הכידון ולתת לאופנוע להתקדם ולפנות בעצמו. בתרגול במסלול הרגשתי שיפור מיידי. השעורים הבאים התמקדו בשילוב כל מה שלמדנו והוספת יסודות ההיגוי הנגדי.

לסיכום: זהו יום מהנה ומלמד מאד, הצוות מקצועי ומקבלים יחד אישי וחם. האם למדתי? בהחלט. 

אך הערה חשובה: עבור רוכב שאיננו מאזור המרכז, זה פרוייקט לא פשוט. כדי להתייצב בראשלצ ב 8.30 בבוקר, צריך או לצאת מאד מוקדם מהבית, או ללון בקרבת מקום. בסוף היום נאלצתי לרכב עוד כשעתיים וחצי לביתי בצפון הארץ. כרגע אני שוקל האם לקחת את שאר חלקי הקורס ? בכל מקרה אדווח לכם כאן